המילה מוזאיקה ( mosaic ) באה מהמילה מוזה (musa).

יצירה זו חוויה רוחנית. מצאתי שהיא עושה אותי מאושרת יותר.  אבל איך "מכריחים את הידיים להתחיל ליצור"? 
מה קורה כשמרגישים תקועים וחסומים?  למי מאיתנו זה לא קרה, ולא רק בתחום האומנות?
אני לא מתיימרת להיות מומחית גדולה בהובלת תהליכי יצירה, אבל אני יודעת מה עובד עלי- ואולי כמה טיפים ישחררו גם אצלכם מעצור או שניים.

הדבר הראשון, החשוב ביותר, זה ליצור לעצמינו סביבת עבודה. זה לא חייב להיות אולם או חדר. פינה קטנה בהחלט מספיקה. שולחן קטן.  מדף. מקום קטן שאפשר להשאיר בו את העבודה ללא צורך לפרוש או לקפל את הכלים בכל פעם מחדש. לעיתים אני פשוט ניגשת בין ריצה מטורפת אחת לאחרת אל היצירה, נעמדת לידה דקה או שתיים, מודדת אותה בעיניים, משביעה את הרעב והדגדוג בקצה האצבעות, מבטיחה לה חרישית שאבוא לעבוד עליה בערב, וממשיכה במרוץ המטורף של היום יום, עם הבטחה מתוקה לפגישה מבטיחה בסוף היום.

דבר שני - זמן פנוי לעצמינו- בצורה יזומה. לא להגיע אקראית אל שולחן העבודה, אלא לנסות ולקבוע זמן קצוב ומתוכנן מראש. 15 דקות ביום מספיקות בהחלט, לפחות בהתחלה. תראו שמשם אחרי פעמיים שלוש הזמן יתחיל להתרחב ולגדול מעצמו. 

נקודה נוספת - כל יצירה גדולה, כמו מסע, מתחילה בצעדים קטנים פשוטים ויומיומיים. כדאי להכין מראש את חומר הגלם.  רוב הפלטות מהן אני שוברת את התזרות, הינן מרכישות אקראיות- לא מתוכננות- ראיתי, התאהבתי, קניתי. ברור שאשתמש בהן בעתיד. וכך אני צוברת לי אוצרות ו"מטעמים". פינת העבודה שלי עמוסה בגוונים מטורפים של זכוכיות, במרקמי אבן בלתי אפשריים, באבני שיש מרובעות שאספתי בטיולים שנערכו אחרי הגשם, במציאות שנזרקו לרחוב (ברוב המקרים- מראה ישנה, צלחת חרסינה מצויירת ביד- סדוקה,  רהיט ישן שניתן לראות בו פוטנציאל, ונורא מתחשק לצפות אותו ולתת לו מראה מיוחד).   אני מניחה על שולחן העבודה,  ומתחילה לתכנן.
והכי הכי חשוב! -, לוודא שיש לנו מספיק חומר גלם לכל העבודה. כבר קרה שנגמר לי חומר הגלם באמצע היצירה, וממש ממש לא היה שייך ומתאים להחליף גוון. זאת תקלה רצינית. מאחר ואני משתמשת תמיד בפלטות משריפות שאינן רגילות- אני לא מצליחה למצא צבע זהה, ואז נאלצת לאלתר...

אז אולי עכשיו קל לנו להבין מדוע בתקופות קדומות העריצו את אלילות המוזה ועבדו אותן - ואולי זאת כדי שהן יחזירו אהבה ויפרו אותנו...   מאחלת לכם השראה מתמדת  וזרימת אנרגיה יצירתית.

חומרי יצירה לעבודות פסיפס
תזרות מזהב מיוצרות ע"י החדרת עלה זהב או סרט פלטינה בין שתי שכבות של זכוכית שקופה צבעונית: האחת, עבה יותר (בין 3-8 מ"מ )המשמשת כתמיכה, והשניה דקה יותר (עוביה כ- 2000 מיקרון, נקראת cartellina) , המונחת על עלה הזהב כהגנה.
ע"י שימוש בצבעים שונים של זכוכית ניתן להפיק גוונים של זהב. כשמשתמשים כבסיס בזכוכית שאיננה חלקה, ניתן להפיק תזרה מוזהבת  עם אפקט של גלים.
קוביות הסמלטיז המוכרות לנו כיום, מיוצרות במקור בצורה של עיגול גדול, שטוח, הידוע בכינויו:
פיצות סמלטיז- או כפי שהן נקראות באיטליה- פנקייק סמלטיז.
הן מיוצרות במגוון עצום של צבעים, ע"י התכת זכוכית עם פיגמנטים שונים ומתכות. הזכוכית המותכת נמחצת לצורה של דיסק עגול דחוס בעובי של כ- 1 ס"מ. עיגולים אלו נועדו לשימוש לצורת הדבקה "ישירה" , והן נחתכות ע"י מכונות מיוחדות לגודלן המוכר בארץ. 2X1X1 ס"מ. הן ידועות בשמן: סמלטיז.